המאמר מאת: רו”ח יורם שיפר
במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2017 תוקן החוק ונוסף לו סעיף 3 (ט1) שעניינו מיסוי יתרות החובה של בעלי מניות.
עד לפני תיקון החוק , וגם לאחריו קיים סעיף 3 (ט) במסגרתו יש לחייב בריבית את יתרות החובה של בעלי מניות אשר משכו כספים מהחברות שלא באמצעות שכר או דיבידנד.
יתרות החובה הללו יכולות היו להישאר שנים רבות במאזני החברות עד שמס הכנסה היה מתעורר ואז היו סוגרים שומה כאשר היתרה הייתה מחויבת במס כדיבידנד או שכר.
התיקון הנוכחי בחוק ההסדרים לשנת 2017 יצר מצב חדש ומהפכני – לא עוד יתרות חובה לשנים רבות, לא עוד רכישת דירה עבור בעל המניות בחברה, ולא עוד רכישת חפצי אומנות ותכשיטים עבור בעל המניות באמצעות החברה ( עיין ערך ענבל אור…בגללה נוספה הוראה זו).
החוק מאד מורכב ומפותל , הוא משתרע על פני כ 10 עמודים צפופים, מנסים לסתום באמצעותו המון פרצות , הרבה שגיאות ניסוח ומה לא , אבל בסופו של דבר נוצא מצב בו על כל חברה לשלם מס על יתרות החובה של בעלי המניות במועד הגשת הדוחות השנתיים החל משנת 2017.
זו חובה חוקית לדווח על יתרות החוב ולסגור אותן באמצעות החזרת החוב או תשלום מס ללא כל אפשרות להמשיך לגרור אותן כפי נעשה עד כה.
הרעיון הוא כזה שחברה יכולה להשקיע את עודפי הכספים שלה אך ורק למטרות העסק.
היא יכולה לשלם מס נמוך של 23% על הרווחים שלה ובשום פנים ואופן לא להשתמש בכספים אלה למטרות האישיות של הבעלים- במידה ותמסור אותן לבעלים – המיסוי יגיע ל כ – 50%.
הסוכריה – מי שיחלק דיבידנד בין 1/2017 לסוף 9/2017 יוכל לשלם רק 25% מס על דיבידנד במקום 30% או אפילו 33% כולל מס יסף כאשר ההכנסה תעבור את הסך של 640,000 ₪ לשנה.
להלן עיקר ההוראות:
